1. בפני תביעת התובעת- ילידת 14.9.82, לפיצויים ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 21.9.09.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבות והמחלוקת הינה ביחס לגובה הנזק בלבד.
מטעם התובעת העידו - התובעת וכן מנהלת משאבי אנוש ושכר במקום עבודתה של התובעת עובר לתאונה (להלן: "הילה").
2.
הפגיעה והנכות הרפואית
- בבדיקה בביה"ח זיו אליו הובהלה התובעת לאחר התאונה אובחנו רגישות וכאבים בגב תחתון וכן שבר עם תזוזה בדיסטל רדיוס ביד ימין. בוצע שחזור השבר וקיבוע עם גיבוס.
התובעת צרפה אישורים רפואיים המעידים על המעקב הרפואי, הבדיקות והטיפולים להם נזקקה בעקבות התאונה.
ד"ר רינות, המומחה הרפואי בתחום האורטופדי אשר מונה כמומחה מוסכם על הצדדים (להלן: "המומחה"), קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% ע"פ סעיף 40 (11) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (סעיף זה בתקנות מתייחס לחיבור גרוע של הרדיוס). כן קבע המומחה כי לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים מעת התאונה ו-30% נכות זמנית למשך 3 חודשים לאחר מכן.
הצדדים לא חלקו על קביעת המומחה הרפואי, לא פנו אליו בשאלות הבהרה ולא ביקשו לחקרו. לפיכך, אני מקבלת את חוות דעת המומחה וקובעת כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 10% בגין הפגיעה בשורש כף היד.
3.
הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות
- לעניין מהותה של הנכות התפקודית אפנה לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ. רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו:
"בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית ... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות ... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא יכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית".
כלומר, הגם שהנכות הרפואית אינה זהה בהכרח לנכות התפקודית, יש בה (בוודאי בנכות בתחום האורתופדי), כדי להוות נקודת מוצא לבחינת השפעתה על תפקודיות הנפגע.
התובעת טענה כי נוכח הכאבים והמגבלות מהם הינה סובלת מעת התאונה ולאור העובדה שעובר לתאונה עבדה בעבודת כפיים והמדובר בפגיעה ביד דומיננטית, הרי שנכותה התפקודית גבוהה בהרבה מזו הרפואית.
לטענת הנתבעת, הנכות התפקודית נמוכה מזו הרפואית והנתבעת מיוזמתה לא חזרה לעבוד ולא פעלה להקטנת נזקיה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שבפני, שוכנעתי כי במקרה זה הנכות התפקודית עומדת על שיעור זהה לזו הרפואית:
עובר לתאונה עבדה התובעת כפועלת ייצור. אין לה תעודת בגרות וכעולה מחקירתה, לא למדה לימודים כלשהם לאחר שחרורה מהצבא (עמ' 3 שורות 29-32 לפרוטוקול). טענת התובעת בסעיף 15(ג) ו-19(א) לתצהירה, על פיה העבודה בה עבדה דרשה הפעלת כח בידיים ובעיקר ביד ימין, לא נסתרה. התובעת למעשה כלל לא נחקרה ביחס למהות ואופי עבודתה כפועלת ייצור. משמדובר בבחורה נעדרת השכלה, אשר עובר לתאונה עבדה בעבודת כפיים, וכשמדובר בנכות אורטופדית ביד דומיננטית, סבורתני כי הנכות הרפואית משקפת גם את הפגיעה התפקודית. גם אם ללא קשר לתאונה סבלה וסובלת התובעת מבעיות גב, הרי עובדה היא שלפני התאונה עבדה באופן מלא וללא מגבלה.
אציין כי ע"פ קביעת המומחה נמצאה בבדיקתו דפורמציה, רגישות במישוש ותנועה של שורש היד, הגבלה בטווחי התנועה של שורש כף היד, הפחתה בכוח היד עם דלדול שרירים קל. אני מוצאת להאמין לתובעת, עת העידה כי מעת התאונה הינה מתקשה בהרמת ילדיה, או בעריכת קניות וכי פעולות אלו כשהיא עושה אותן, גורמות לה לכאבים. אין ספק כי מדובר בפגיעה, כאבים והגבלות שבמהותן הינן תפקודיות.
יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן, בהתייחס לרכיב הנזק של הפסדי שכר לעבר, לא שוכנעתי כי הפסקת עבודתה של התובעת לחלוטין נגרמה כתוצאה מהתאונה. לאור האמור, משמדובר בנכות אשר לאור טיבה ושיעורה יש בה השפעה תפקודית, בעיקר על מי שנעדר השכלה ועבד בעבודת כפיים, שוכנעתי כי אין לסטות מהכלל על פיו בד"כ לנכות אורטופדית גם משמעות תפקודית מלאה ואני קובעת את נכותה התפקודית של התובעת אף היא בשיעור 10%.
ע"פ תלושי השכר שצרפה התובעת השתכרה התובעת בחודשים 1-6/09 (החודשים אשר קדמו ליציאתה לחופשת לידה בה הייתה מצויה בעת התאונה), שכר ממוצע ע"ס נטו אשר עומד לאחר שיערוך להיום ע"ס של 5,000 ש"ח.
הפסדי השתכרותה של התובעת לעתיד מוערכים על ידי לפיכך בסך של :
127,785 = 255.57 X 5,000 X 10%
4.
הפסדי שכר לעבר
- כאמור, לא נסתרה טענת התובעת כי עבודתה במפעל דרשה הפעלת כח בידיים.